גם אלה מאיתנו אשר חיות בזוגיות מאושרת יודו בשקט בשקט ושלא לציטוט, שלנו הנשים יש כעס עמוק ובסיסי וחוסר אמון בגברים.
השאלה היא למה?
למה איננו יכולות לסמוך עליהם באמת עם הדברים החשובים (למשל הילדים שלנו), למה כשאנחנו מבקשות מהם לעשות משהו בשבילנו, אנחנו תמיד פוקחות עין כדי לוודא שהמשימה באמת התבצעה על הצד הטוב ביותר?
התשובה היא הרבה יותר עמוקה וקדומה ממה שחשבנו.
האמת היא שברגע שבחרנו להיוולד כנשים, בחרנו לא לסמוך על גברים, ואני מדברת על כל הגברים, גם אלו המפותחים יותר בני ה 40 ובני ה30, אלה שמגדלים את ילדיהם באהבה, אוהבים לבשל, חשוב להם שגם האישה שלהם תיהנה במעשה האהבה, גם אלו שעושים מדיטציות, מטפלים בהילינג ומדברים על "הכלה במערכת היחסים"
שורשיו של הכעס הזה נטועים בעבר, 5,000 שנה לתוך העבר.
עד אז נשים שלטו בכדור הארץ, הן היו המנהיגות, הן לא היו שבעות רצון מהמצב ובחרו להעביר את השליטה לגברים.
התוצאה היא מה שאנו חווים כיום.
חברה תחרותית, הישגית, כובשת ואלימה.
הפלא ופלא, הניסוי לא הצליח.
ועל כך אנו נוטרות טינה
ועל כך אנו מרגישות אשמה
על שהפקדנו את גורל ילדינו בידיכם החומסות
ובכך עזרנו ליצור עולם אלים, אפל ומפחיד.
ב40 השנים האחרונות היוניברס החל לאזן את עצמו,
הרבה נשים התחילו להיות "גבריות יותר", כוחניות, לא מתפשרות, כל מי שעבד אי פעם בשביל מנהלת אישה יודע על מה אני מדברת
ובמקביל, גברים הפכו להיות רכים יותר, אם תשאלו אותי, רכים מדי, הם מדברים על רגשות, הם נפגעים, הם מקננים, הם מחברים לעצמם ולרגשות שלהם.
לדעתי, בעתיד הקרוב, הכל יתאזן.
והמין האנושי יבין סוף סוף ששילוב, הוא מצב מנצח
שגבר ואישה מביאים אנרגייה שונה לחלוטין, שיכולה להביא שלמות
ואז נחיה בעולם ששווה לחיות בו
ורד נוי - מציאות שמעבר למילים
